יום העצמאות

כשהיא הייתה בת שנתיים היא צעקה, רקעה ברגליים והתעקשה: "אני לבד".

היום היא רצה לחדר סוגרת את הדלת וצועקת:"צאו לי מהווריד, אני כבר גדולה".

 

גודל זה עיניין יחסי- אמרו את זה קודם לפני.

 

הילדים שלנו דורשים עצמאות, לנו כהורים יש תפקיד מבלבל. לשמור ולהגן ומצד שני לשחרר ולאפשר.

 

הם רוצים שנסמוך עליהם, אנחנו רוצים שהם יהיו אחראים, אבל לעיתים חוששים לסמוך עליהם מתוך הרצון להגן.

 

הרבה פעמים ביום העצמאות יש בקשות מיוחדות. לנסוע לבלות במקומות רחוקים יותר, לצאת עם חברים, לחזור הרבה יותר מאוחר ממה שמותר בדרך כלל.

יום העצמאות היא הזדמנות מיוחדת לדיאלוג.

לבדוק מה היא רוצה, להקשיב, להשמיע לה את הדאגות שלנו ההורים, לייצר שיחה פתוחה בא אנחנו ממש מקשיבים ולא שופטים, פוסלים, קובעים, מטיפים מוסר.

יום העצמאות הוא הזדמנות להגמיש את הגבולות, אך אם זאת לא לוותר על התפקיד ההורי של האחריות לשלומו של הילד שלנו.

יום העצמאות הוא הזדמנות לנהל משא ומתן.

משא ומתן בו שני הצדים מוותרים קצת על עמדתם ומגיעים יחד להסכם.

הסכם עם תנאים והבנות.

נכון, זה קצת יותר מעייף מלקבוע עבורם ופשוט להחליט, אבל זה בהחלט משתלם.

הרי כולנו רוצים ילדים שיגדלו להיות בוגרים עצמאיים ואחראים בסופו של דבר.

ילדים שיגדלו להיות אנשים מכבדים שגם ידעו לבקש מה שנכון ומתאים להם.

לא הכול בבת אחת כמובן… כל שנה לשחרר עוד קצת.

ההזדמנות מצויינת להתקדם צעד אחד קטן לעבר העצמאות.

בהצלחה!

אשמח אם תשתפו אותנו בצעד שבחרת, איך עשיתם את זה ואיך זה מתקדם.

כמובן אם יש שאלות זה המקום להעלות אותן.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.