מה זאת החוצפה הזאת ומה עושים איתה???

"את חצופה!"

"מי לימד אותך לדבר ככה?"

"איך את מעיזה לדבר אלי ככה?"

"את לא יכולה להתנהג בכזאת חוצפה!"

מוכר לך?

לעיתים אנחנו עומדים חסרי אונים מול חוצפה של ילדים.

לא ברור לנו מאיפה זה בא וחמור מיזה לא ברור לנו לאן זה הולך.

הורים אומרים לי לעיתים: אם ככה הוא מדבר אלי עכשיו מה יהיה בעוד…?

לעיתים דווקא הפחד הזה מימה שעתיד להיות מוביל לתגובה קיצונית שלנו שמקדמת אותנו למקום היותר קשה שאנחנו מפחדים מימנו.

בואו נתחיל מלדבר על מה זאת חוצפה.

חוצפה = חוסר כבוד.

מכאן שמה שבבית אחד נחווה חוצפה יכול להתפרש בבית אחר כהתנהגות תקינה וזה בסדר כמובן.

כל בית עם הערכים שלו ועם מדד החוצפה האישי שלו.

לפני שנגיב לחוצפה כדאי מאד שננסה לאבחן אותה. מאיפה היא נובעת. מה המניע של הילד להתנהגות.

חשוב לזכור גם בזמנים קשים כאלה שהילד שלנו מתנהג התנהגות מסויימת לא כנגדנו (גם אם זה ממש נראה ככה) אלא לטובת עצמו. הוא רוצה להשיג משהו עבורו.

אז מה זה יכול להיות?

– רצון טבעי לבדוק גבולות- זה יכול להתאים לכול גיל. זה התפקיד של הילדים שלו מולנו. לבדוק את הגבולות שלנו.

– רצון טבעי להשיג את מבוקשו- הוא רוצה משהו בעזרת החוצפה הוא חושב להשיג את מה שהוא רוצה.

– רצון להגיש תחושה של כוח, שליטה במצב- ילד כזה שמתחצף וההורה שמולו צורח ומאבד שליטה קיבל את מבוקשו.

– מאבקי כוח- בעיה במערכת היחסים עם ההורה. פה נוכל לשים לב למאבקי כוח בתחומים נוספים שקשורים במערכת היחסים עם ההורים.

–  דרך להשיג תשומת לב- ילדים מחפשים להרגיש שייכים, בעלי משמעות. ילד שגילה שהאמצעות החוצפה הוא הופך למרכז תשומת הלב (גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב) ירגיש משמעותי וימשיך להשתמש בחוצפה.

אז מה עושים עם זה?

אחרי שעצרתם ולא פעלתם מיד באוטומט ונדמה לכם שאתם יודעים מה הילד שלכם מרוויח מההתנהגות החצופה שלו, אפשר להתחיל לפעול.

– אם הסיבה היא רצון לבדוק גבולות, העמידו גבול "אני לא מסכים/ מסכימה שתדבר אלי ככה". חשוב שהדברים יאמרו בטון תקיף אך מכבד (לא תוקפני). בלי לצרוח ולצאת מהכלים. (שימו לב שההורה שאליו הופנתה החוצפה הוא זה שמגיב)

– אם זיהיתם שמדובר ברצון של הילד שלכם להשיג את מבוקשו, שימו לב שאתם לא מקשיבים לרצון שלו וכמובן לא נותנים לו מה שהוא ביקש. אפשר להוסיף "כשתדבר בצורה מכבדת אקשיב לך"

– במידה והילד שלכם מבקש לשלוט בסיטואצייה בעזרת החוצפה, שימו לב שאתם לא משחקים את המשחק שלו. כלומר, לא מתחילים לצרוח ולצאת משליטה עצמית.

– במידה ואתם רואים שהחוצפה היא חלק ממאבקי כוח שנוכחים במערכת היחסים בינכם, כדאי מאד לפנות ליעוץ או הדרכה הורית. אפשר ללמוד איך לייצר שיתוף פעולה עם כל ילד, איך לא להיכנס למאבקי כוח ולייצר אווירה נעימה בבית. זה שווה את המאמץ- כדאי לכם!

– במידה ואתם חושדים שהילד שלכם בחר להשתמש בחוצפה על מנת למשוך תשומת לב, אני ממליצה לעשות שני דברים במקביל. גם לא להעניק תשומת לב יתרה לחוצפה וגם להעניק תשומת לב רבה יותר על התנהגויות חיוביות, להינות עם הילד, לשחק איתו, לעודד את החוזקות שלו גם בפניו וגם בפני אחרים.

לפעמים החוצפה היא ביטוי לכעס, אכזבה, תסכול – זה הזמן לגלות אמפתיה לרגש וללמד את הילד איך מביעים את הרגשות האלה בדרכים אחרות. להביע את הכעס בדרך שלא תפגע בילד עצמו ולא באף אחד אחר סביבו {על כעס ותסכול ארחיב בניולייטר הבא}

לסיום, ממליצה לכם לשים לב לנקודה חשובה נוספת- המודל האישי שאנחנו בהקשר הזה של החוצפה. איך אנחנו מדברים האחד לשנייה בבית כשאנחנו כועסים? איך אנחנו מדברים לשכנים, לחברים. מולם וגם מאחורי גבם. הילדים שלנו קולטים מה שקורה סביבם הרבה יותר מימה שנדמה לנו לפעמים.

 

מוזמנת להגיב, ליצור קשר, לשאול ולהוסיף.

מקווה שקבלתן כמה רעיונות שיעזרו לכן להתמודד עם החוצפה.

אשמח לייעץ ולעזור בכל שאלה והתלבטות.

יפעת דננברג- "כלים קשובים"

מאמנת נוער ומנחת הורים

052-2585291